אחרי לילה של גשם בלתי פוסק, התעוררנו לבוקר של טפטופים ולאגם חביב שנוצר סמוך לקראוון... אבל הקור והגשם לא יעצרו אותנו, יש לנו פלא עולם לראות! מהקמפ יש שאטל שמגיע ישירות למפלים וזה מאד נוח בהתחשב בעובדה שיש לנו מפלצת שאין סיכוי למצוא בשבילה חניה במקום צפוף כמו ניאגרה פולס, אונטריו.
כבר מהאוטובוס שומעים את הרעם השקט שמרמז על העוצמה המטורפת, ואז רואים את זה מקרוב: מים, המוןןןן מים, ומפל אדיר, ממש כוח טבע. מרשים ומרגש ממש.
למרות הגשם והקור, בילינו חצי יום בלחקור את המפלים מכל כיוון אפשרי: מתצפית מלמעלה ומלמטה, ממנהרה שנמצאת מאחוריהם, מסירה ששטה ישירות פנימה אל המפל (ולא משנות השכמיות, נרטבנו וקפאנו אבל זה היה שווה כל רגע) ואפילו בסרט (גם בסרט מחלקים שכמיות ונרטבים).
כשהגשם והרוח התחילו להיות יותר מידי בשבילנו, עברנו לחלק אחר בניאגרה פולס: קליפטון היל. רחוב שרוצה להיות וגאס. מלא במלכודות תיירים קיטשיות ומגניבות - מוזיאונים מוזרים, בתים רדופי רוחות, המון אורות ורעש ובלגן. לפעמים זה כיף להיות התיירים הבנאליים ;)
בסוף שיחקנו לייזר טאג, מיני גולף זוהר בחושך ועוד כל מיני דברים קטנים וחמודים.
זהו. התמוטטנו. חייבים לנוח קצת כי ערב ראש השנה היום וצריך לחגוג!
במקום גפילטע פיש וקובה חמדה החלטנו להוקיר את הפזורה הארגנטינאית וללכת לאכול בשר. הרבה בשר.
מסעדה ארגנטינאית בסגנון "המלצרים מסתובבים עם המון בשר" אבל כללה גם בר סלטים מלא וטעים. הכל היה מעולה ועסיסי ואיכותי ואפילו יונתן שהוא לא חובב בשר אכל ונהנה.
אבל הקטע הכי טעים הגיע בסוף: שיפודים של אננס צלוי, חם ועסיסי, עם מלא קינמון. זה בסוף מה שהכריע אותנו. כמויות האננס שאכלנו...
נהיה מאוחר וקפוא בחוץ ויש לנו שני שאטלים לסנכרן כדי להגיע לקמפ, אבל אנחנו לא מוותרים על המחזה של מפלים מוארים בלילה! בסוף השאטל הראשון איחר, אנחנו קפאנו בחוץ חצי שעה, אבל הספקנו להציץ במפלים לפני שהילדים התמוטטו סופית. הצעידה לקראוון בחושך מוחלט עם שני ילדים חצי ישנים הייתה מאד מאתגרת :)
התחזיות מבטיחות שמחר הסערה מאחורינו,
בתוכנית: עוברים את הגבול!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה