בקיצור: beech hill farm, winslow state park
לינה: וולמארט ווסט לבנון
קמים בבוקר באיזו לקמפ הכי יפה שיצא לנו ועד היום. דשא, אגם, שקט ושלווה. לא בא לנו לזוז וגם קרררר בחוץ (בינתיים).
מדליקים חימום וקמים באיזי, מכינים לחמניות (פילסברי זה נפלא) וקפה, אוכלים בשולחן פיקניק ליד האגם ואז יוצאים לדרך.
תחנה ראשונה: ביץ' היל פארם שמתהדאת בשלושה מבוכי תירס. את הראשון פתרנו ממש בזריזות, עם השני ממש הסתבכנו והתברברנו (הוא היה הרבה יותר קשה), היה מאד משעשע, בתוך המבןך יש פתרונות לחידות שקיבלנו בהתחלה אז יונתן תרגל את הקריאה באנגלית וכולנו למדנו דברים חדשים.
על המבוך השלישי כבר ויתרנו כי נהיה חםםםם וגם קצת מאוחר.
ואז החלה מסכת התברברות: כיוונו ל Rollins state park, ווייז סירב לקחת אותנו לשם וגוגל מאפס לקח אותנו למעבה היער בחצי שעה של דרך כורכר מוזרה ובסוף הבנו שזה ממש לא הכיוון.
בדיקה באתר והבנו שאנחנו אכן על גבול הפארק אבל לא קרובים לכניסה בכלל. כיוון מחדש ונסיעה נוספת של חצי שעה למקום הנכון.
הגענו למקום הנכון והשומר החביב מבשר לנו שאנחנו לא יכולים לעלות אל ההר (שזו הייתה כל המטרה) כי הכביש מאד צר ואין מקום בשביל המפלצת. אבל אנחנו יכולים לנסוע עוד חצי שעה, לצד השני של ההר ל winslow state park ושם יש מסלולי הליכה "קצת יותר ארוכים" שיובילו אותנו לאותה נקודה.
עוד חצי שעה (פעם שלישית גלידה!) והגענו.
הריינג'ר מציין שיש שני מסלולי הליכה אל ההר: אחד קצר ותלול, ואחד ארוך יותר וקל יותר.
You'll practically walk to the summit
זה מה שהוא אמר. יאללה, 1.8 מייל, משהו כמו 3 קילומטר, אבל קליל, מה לא נלך?
התחלנו. הטיפוס נהיה יותר ויותר קשה, סלעים, שורשים של עצים, מאתגר בהחלט. אחרי שעה של טיפוס שאלנו את האיש שירד מולינו עוד כמה יש לנו והוא ציין שאנחנו בערך בחצי הדרך.
המממממ לא פשוט אבל קדימה! זה אפשרי!
מפה לשם, פאקינג שעתיים בדרך למעלה,
ופתאום - וואו! איזה נוף מטורף! כל ההרים הירוקים נפרשים לפנינו, אגמים אי שם מתחתינו, מדהים מדהים.
עכשיו יורדים!
בדרך התלולה אך הקצרה יותר.
אנחנו מדדים על הסלעים ועוברים אותנו בעיקר המוני אנשים מבוגרים מאד וגם משפחה עם ילדים וכולם מדלגים בקלות מסלע לסלע כמו עיזות (אחת המטיילות סיפרה שהיא עושה את המסלול הזה כל יום כי "זה ספורט טוב"),
ועולה השאלה - האם אנחנו ממש פדלאות שכל הטיול הזה מאד איתגר אותנו ולקח לנו 3.5 שעות לקצת יותר מ 3 מייל של עליות וירידות שמבחינתנו היו מטורפות?
בכל מקרה, סיימנו בתחושת הישג מדהימה וכשאנחנו מותשים ועייפים, מיותר לציין שכוח לבשל או לחפש קמפ לא היה, שמנו פעמנו לוולמארט הקרוב שבאופן מקרי היה צמוד לפני ב גייז המצויינים, ארוחת ערב זריזה של המבורגרים מעולים ולילה טוב,
בתקווה שמחר בבוקר נוכל לזוז... :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה