יום #20: סערה טרופית

היום זה די קצר :) הגשם ירד כל הלילה והבוקר בלי הפסקה.
אחרי תהיות ובדיקות ומגוון התראות על הצפות החלטנו לוותר על כל האטרקציות היום, מן הסתם, אבל כן להתקדם צפונה ואולי להגיע עד אכדיה כדי להתחיל את הטיול שם מחר בבוקר, כשיתבהר.

נסענו לנו בזהירות ובגשם שוטף על כביש 1, דרך נופים וערים שבטח יהיו הרבה יותר מעניינים ביום אחר (ראויות לציון: העיירות רוקלנד וקמדן)
ועצרנו להפסקת צהריים בדיינר שקיים כבר 80 שנה Moody's diner עם מלצריות קצת אנטיפתיות אבל אני זכיתי ללובסטר רול שככ רציתי לטעום ואופיר זכה לפאי הלימון מרנג הגבוה בעולם ;)

אחרי ההפסקה נראה היה שמתבהר קצת ואופטימיים יצאנו לדרך, רק כדי לעמוד שעה בפקק בגלל מתחת-לגשר מוצף. עברנו את האגמון בזהירות ואחרי עשר דקות - עוד פקק, עוד הצפה...

כאן כבר התייאשנו, מזל שכמה דקות לפני עברנו ליד קמפ, עשינו פרסה, עצרנו בקמפ ומחר נתחיל מחדש כשהכל יהיה יבש יותר!

יום #19: מזג האוויר משתגע

בקיצור: Cumberland county fair, Maine wildlife park
לינה: blueberry pond campground

קימה מאוחרת לבוקר אפרורי והתפנקות בבית בייגלים עם קפה וכריכים.
מזג האוויר קצת משוגע, אני מקבלת כל הזמן התראות מאפליקציית מזג האוויר על סכנת הצפה, השמיים אפורים אבל חם מאד. איכשהו מתחיל לטפטף רק בשניה שאנחנו נכנסים לקראוון בכל פעם אז בכל זאת הצלחנו ליהנות.

מתחילים ביריד החקלאי של מחוז קאמברלנד, כשנכנסנו נראה קצת משמים אבל אז הגענו לאיזור המכונות וראינו כל מיני פתרונות עתיקים לעבודות החווה כמו משקל בצורת נדנדה או מכונה להוצאת הגרעינים מקלח תירס (כולל הסברים מאיש חביב)
וגם הדגמה של ניסור עץ, במיין יש קטע מאד רציני עם עצים, יש מלא מנסרות בכל מקום ומשאיות מלאות בולי עץ.
כמובן שהיו גם כל מיני חיות חווה, תחרויות בסגנון "שמיכת הולכים הכי יפה" או "החמוצים הכי טובים" ולונה פארק קטן עם מתקנים שנועדו בעיקר לגרום לך להקיא כדי שיהיה לך עוד מקום בבטן לעוד דברים מטוגנים.

מיצינו, חזרנו למפלצת - גשם שוטף לשלוש דקות ואז שמש. הזוי.
אז החלטנו לעבור לביקור זריז במרכז חיות הבר של מיין, מעין גן חיות קטן.
חצי מהחיות לא היו בעניין של להראות את עצמן לציבור, אבל כן ראינו בין השאר דביבון לבקן ושמנמן,
מוס (מהצד כי הוא סנוב), דובים ומגוון דורסים.

זהו, מיצינו את היום האפרורי הזה, כמובן ששניה אחרי שיצאנו לדרך לכיוון הקמפ התחיל גשם שאיתגר אותנו כל הדרך אבל היה מספיק חביב להפסיק כדי שנוכל לחבר את הקראוון לכל הצינורות וללכת לעשות כביסה.

מחר לפי כל התחזיות צפוי יום גשם די רציני, אין לי מושג מה נעשה עם עצמנו, כנראה שנבלה בעיקר בנהיגה ובלקוות שביום חמישי כבר יתבהר :)

יום #18: ציוויליזציה היר ווי קאם

בקיצור: settlers green outlet village, portland
לינה: וולמארט

אחרי הטירוף של אתמול בלילה, שכלל מדורה, תפוחי אדמה של מדורה, ירח אדום, מלאאא כוכבים וקיפאון חלקי של הגפיים,
היום קמנו ממש מאוחר (8:20) ויצאנו מהקמפ רק לקראת 10:00. מותר גם לנו לאחר לפעמים ובכל מקרה מתוכנן יום באיזי...

נסיעה קצרצרה ואנחנו באאוטלט של נורת' קונוויי שבנוי כמו כפר אז מאד נחמד להסתובב בו ומזג האוויר חמים ומושלם.
אחרי כמה שעות יצאנו עם שלל שכלל בעיקר בגדים לילדים ועוד כמה ספיחים. ההיצע בענייני בגדים בשבילנו היה די מאכזב, גם מה שהיה ממש לא היה במחירי אאוטלט ככה שבסופו של דבר הכי נהננו בחנות מוצרי המטבח בה קנינו מלא דברים קטנים וחמודים.

אחרי עצירה קצרה בדוכן חווה לצורך הצטיידות בתירס מתוק לפני שעוזבים את ניו המפשייר (ובבקבוק חלב וינטאג' מזכוכית שעכשיו אני תוהה איך יעבור בשלום את הטיסה לארץ),
יצאנו לנסיעה ארוכה לפורטלנד, מיין.

מיין קצת מאכזבת בענייני נופים, בעיקר אחרי ניו המפשייר המדהימה. הכל נראה די עצוב ומוזנח, אולי בגלל שעברנו בעיירות שכוחות אל, אולי בגלל העננים האפורים שהתחילו להגיע אלינו, בכל מקרה פחות מרשים, לפחות בינתיים, אבל רק התחלנו ועוד לא ספגנו את קו החוף שאמור להיות השוס הגדול.

בפורטלנד שיעורי הבית שלי הובילו לחניון חינמי בפאתי הדאון טאון, רק מה - אין ממנו תחבורה ציבורית. אז צעדנו כרבע שעה עד שהגענו לשכונת old port היפה, כולה בנייני לבני אדומות, אבל קצת רדומה בשביל השכונה הכי מגניבה בפורטלנד, אולי בגלל שהגענו בדיוק בזמן בין היציאה מהעבודה ליציאות הערב.
ניסינו גם להסתובב ליד הים אבל ריח הדגים הבריח אותנו.

בינתיים, העננים האפורים התחילו להצטבר מעלינו והבנו שכדאי להתארגן לקראת גשם. את המחסה מצאנו ב pat's pizza, עם שתי פיצות נטולות רוטב עגבניות אבל ממש ממש טעימות (מי חשב שתרד ילך טוב על פיצה).
את הדרך חזרה לקראוון כבר עשינו במונית :)

נסיעה זריזה כי כבר חושך בחוץ, ומצאנו חניית לילה בוולמארט בעיירה בשם falmouth.

מחר מאיימים שירד גשם, נקווה שלא יותר מידי!

יום #17: מערות ומגלשות

בקיצור: Polly's pancake parlor, lost river gorge, attitash Alpine resort

לינה: green meadow camping area

אני מאוהבת בניו המפשייר. היערות, הנחלים בכל פינה, השקט, הכל עושה לי את זה מאד.
לילה ובוקר קפואים כולל אזהרת קרח, אבל היום אנחנו קמים בזריזות כי יש לנו משימה: להגיע תוך שעה לבית הפנקייק של פולי, כי אחרי שהתקשרתי היא אמרה שיתפנה מקום בשבילנו תוך כשעה.
מדובר במקום אגדי אצל תיירים ומקומיים כאחד עם פנקייקים אווריריים ומלצרים לבושים בצורה הזויה. דגמנו פנקייק עם מגוון תוספות, וופל מקמח שיבולת שועל, פרנץ' טוסט וגם אגז בנדיקט בגרסה הפלורנטינית, הכל טעים ושווה. דרך מצויינת לפתוח יום מהסרטים!

קדימה למסלול היומי! היה קצת קשה לעשות עבודת תחקיר נטולי אינטרנט אבל בסוף איכשהו החלטנו: לוותר על ה flume למרות שהוא אמור להיות מקסים וללכת על האטרקציה שתקסום יותר לילדים: המערות במסלול של ה lost river.
החלטה מצויינת, הילדים עפו על העניין ו מאד נהנו לזחול ולחקור כל מערה ומערה, ציון לשבח לאופיר שעבר איתם את רוב המערות כולל זחילת גחון במקומות צרים במיוחד :)
המסלול מקסים, מלא מים, סלעים יפים ועצים שמראים סימני שלכת מתקדמים. זה גם המסלול הכי עמוס שהיינו בו (אנחנו מחוץ לעונה אז עדיין לא צפוף), סהכ יום ראשון בבוקר, מזג אוויר מדהים, הגיוני.

עכשיו יש לנו נסיעה ארוכה וחווייתית על כביש 112, דרך קנקמגוס. זו אחת הדרכים שיותר מומלצות בכל מקום אפשרי ובצדק - נופים של יערות, הרים וכמובן עצים בכל הצבעים, והאטרקציה המקומית - שיירות של אופנוענים מגניבים. חיפשנו מוס כי טענו שיש מלא אבל אין לנו מזל בקטע הזה. המוס לא רוצה להיות נחמד אלינו. סנוב.

בסוף הדרך הזו הגענו לאיזור נורת' קונוויי, שמעבר לשופינג (זה יגיע מחר) הוא גם מלא באתרי סקי שווים. עכשיו אין סקי, אבל אטיטאש שהוא בחורף אתר סקי מתפקד כרגע כאיזור ספורט אתגרי עם כל מיני פינות שוות.
אז עלינו על רכבת הרים - ליטרלי, עלינו עם עקרונית על ההר ואז ירדנו ממנו במהירות עם כל מיני סיבובים ונפילות מהירות,
וגם על המגלשות האלפיניות שזה מאד דומה רק שאת הדרך למעלה עושים ברכבת סקי ואת הדרך למטה במעין מזחלת, פחות מהירה מהרכבת הרים,
ובסוף אופיר ויונתן גם קפצו על כרית ענקית, מין חוויה מוזרה שכזו.
היינו נשארים עוד ועוברים הכל שוב ושוב אבל המקום נסגר לנו מהר מידי...

ועכשיו לקמפ ה(ממש) קרוב, שטרחתי לברר שהוא לא מוצל לחלוטין, כי הערב יש ליקוי ירח והתמזל מזלנו להיות באיזור בעולם שבו רואים אותו הכי טוב אז מתוכנן קומזיץ אל תוך הלילה עם מלא בשר ומלא עצים במדורה כדי שלא נקפא וירח אחד אדום.

יום #16: כמה גבינה אפשר לאכול?

בקיצור: moss glen falls, Cabot visitor center, owl's head mtn, cannon mtn cable car
לינה: עבודה בעיניים

הבקרים נהיים קפואים ביותר, מה שמאד מקשה על כולנו לצאת מהמיטה לפני שמונה ולהתחיל לזוז לפני תשע-תשע וחצי. עדיין ההספק יפה כי באיזור הזה הכל קרוב והנסיעות די מינימליות.

התחלנו את היום במפלי מוס גלן, אמנם דילגנו עליהם אתמול בדרך מסטואו לקמפ אבל בתור מפלים שהוכתרו בין היפים בורמונט לא רציתי לוותר. הווייז הוביל למקום מסויים, כנראה לראש המפל, אבל בדרך קלטנו חניה מאולתרת ובירור קטן הצביע על כך שזה המקום. שביל קצת פיראטי ובסופו - תצפית מקסימה על המפלים. יופי של דרך להתחיל את היום!

מכאן אנחנו נוסעים לנשנש גבינות: מרכז המבקרים של קאבוט, שבו למדנו שזו אינה חברה אלא קו אופ של חוואים, מאד חיובי, מתמרץ ובעל גאווה מקומית לורמונט והסביבה. בזמן ההמתנה לסיור עומדים בחנות של המחלבה שם יש טעימות מהמוני סוגים של צ'דר. מעושנת, מיושנת, מתובלת, לבנה, צהובה (הידעתם שהצהוב הוא רק צבע שמוסיפים כי יש מקומות שבהם זה נחשב יותר מגבינה חיוורת?)
האמת שכל הסוגים היו מעולים פלוס פלוס והילדים עשו סיבובים חוזרים בשולחן הטעימות (וגם אנחנו, קצת).
אחר כך הלכנו לראות איך מכינים את הגבינה ואת כל המכונות המגניבות. ולמדנו שלגעת בגבינה עם ידיים שטופות זה יותר הגיוני מכפפות. קחו זאת בחשבון בפעם הבאה שתאכלו גבינה!
כמובן שיצאנו עם שלל טעים.

מכאן המטרה היא להגיע ל groton state forest.
היום משום מה היה יום נטול קליטה סלולרית לחלוטין אז מזל שהורדתי את מפל השבילים מראש, בגלל שכבר צהריים מאוחרים נבחר שביל קצר וקולע לתצפית מראש ההר בעל השם הציורי owls head. העליה אל השביל מתבצעת בכביש צר מאד וכל הדרך הלוך יחזור התפללנו שלא תגיע מכונית מולנו כי אז כולנו נדפקנו ולא תהיה שום דרך לעבור. זה עזר :)
טיפוס בעלייה של חצי שעה בערך והופ, כל האיזור מתחתנו. עצים (טיפה שלכת מבצבצת), אגמים, איזה יופי...

אבל בזאת לא נגמר פרק התצפיות שלנו להיום!
כי אנחנו שוב חוזרים לניו המפשייר, להרים המרשימים של איזור פרנקוניה ולרכבל השווה של cannon mountain. ההרים כאן הרבה יותר גבוהים ומרשימים וממש מתנשאים מעלינו משני הצדדים.
הגענו בדיוק בזמן לרכבל האחרון לאותו יום.
מפעיל הרכבל בישר לנו שיש לנו מזל אדיר, כי זה הרכבל היחיד היום שלא היה מפוצץ אנשים וכי הראות היום היא הכי טובה שהייתה כל העונה ואפשר לראות ממש עד קנדה.
הוא גם סיפר שלאורך היום ראו דוב שחור מסתובב מתחת לרכבל אבל דווקא אנחנו לא זכינו.

נסיעה של 1200 מטר למעלה - וואו.
באמת רואים שרשרות הרים מכאן ועד האופק, מרשים ביותר. יופי של דרך לסיים יום כיפי במיוחד.
יונתן אמר שהיום היה היום הכי שווה בטיול, באמת היה לנו ממש כיף היום :)

ואז הגענו לקמפ, שבחרתי כי הוא נראה שווה ומפנק ואף התקשרתי לוודא שיש מקום.
מה שהבחורה בטלפון לא סיפרה לי הוא שהמקום שנשאר הוא לא בקמפ עצמו אלא במגרש די מבאס צמוד אליו.
לא נורא, הילדים לא נתנו לזה להפריע להם להיכנס לאגמון של הקמפ המקורי ולהאכיל ברבורים בזמן שאני תקתקתי ארוחת ערב ויאללה למנוחה כי הטמפרטורות שוב צונחות בחוץ.

יום #15: בסימן מרכזי מבקרים

ארוחת ערב מתוקתקת

בקיצור: rock of ages, ben and jerrys, cold hollow cider mill, stowe recreation path
לינה: mountain view campground

ורמונט מאד אוהבת מרכזי מבקרים. בכל מפעל יש כזה, בכל חנות יש חלון הצצה, הכל מאד שקוף ומעניין. היום ביקרנו בכמה וכמה כאלה, היה יום פורה וצפוף!

התחלנו ממש דקה מהקמפ, במחצבת הגרניט rock of ages שמתברר שהיא הכי גדולה בארהב. כמעט ויתרנו כי לא היינו בטוחים שמעניין והלכנו רק כי זה היה ממש קרוב, איזה מזל! קודם כל, קיבלו את פנינו שני האנשים הכי חביבים בעולם בערך. מלאים חיוכים, מאושרים מהחיים, גאים במורשת שלהם, ממש אנרגיות חיוביות אול אובר דה פלייס.
בנוסף, המחצבה ממש מרשימה ו המפעל עצמו מעניין מאד. מי חשב שלייצר מצבות יכול להיות כל כך מעניין ודורש ככ הרבה עבודה...

עכשיו, לחלומו של כל ילד: המפעל של בן אנד ג'ריס!
קודם כל, דמי הכניסה מאד זולים, כנראה כי ברור להם שאת הכסף נוציא בדוכן הגלידות. ראינו משפחות עם דליים של גלידה, מילולית. בלי הגזמה.
אנחנו הסתפקנו בבננה ספליט אחד וסנדיי אחד. צנועים... היה טעיםםםם כמובן.
חוץ מזה, די שוכנעתי לקנות מעכשיו רק בן אמד ג'ריז. האג'נדה שלהם כל כך מקסימה, הם קונים רק מספקי סחר הוגן, נחמדים לפרות, ממחזרים, מעסיקים בעלי מוגבלויות, וגם - לא מכניסים אוויר לגלידה ככה שבמיכל יש בסופו של דבר יותר גלידה.
הסיור עצמו היה די מבאס כי לא היה ייצור, אבל זה נספג בכיף הכללי. בית הקברות לטעמים משעשע ובעיקר הפתיע את יונתן כי הכל נשמע לו ממש טעים והוא לא הבין איך הפסיקו לייצר אותם.

ואז נסענו למפעל הסיידר, אבל כבר שישי בצהריים ובעיקר ראינו אנשים מנקים. לפחות טעמנו סיידר טעים :)

פרק המפעלים נסגר (בינתיים) ואז היום קינחנו בסיור זריז בסטואו, עיירת סקי יפהפיה, וגם סיבוב קצר בטיילת שלה, שבניגוד לטיילת שלכם היא עוברת ביער ומזגזגת מעל נחל חמוד וכוללת סנאים מצייצים בעצבנות ואפילו זוג נקרים!

הגענו די מוקדם לקמפ חמוד על צלע ההר, שוב ליד נהר כמובן.
אופיר פיתח שיחה עם הזוג החביב ממישיגן שחונה לידנו, שסיפרו לנו על הסיבוב שהם עשו לפני כמה ימים בנובה סקוטיה וסיינט ג'ון ונתנו לנו מפה והמון טיפים להמשך,
ואני תפסתי אומץ וביקשתי מזוג הגמלאיות בחביבות ממול סיור באיירסטרים היפהפה שלהן, שנראה קצת צפוף בגלל שהן גרות עם שני פודלים ענקיים אבל יפהפה מבפנים כמו מבחוץ. יום אחד יהיה לי כזה.

זה איירסטרים, או כמו שאופיר קורא לו: טוסטר. קראוון וינטג' עם סטייל מטורף.

האווירה בקמפים שונה לחלוטין ממה שהייתם מצפים מהאמריקאים המנוכרים. כולם אומרים שלום לכולם, רק צריך להראות שאתה קצת מתאמץ כדי שמיד יציעו לך עזרה, כולם אוהבים לשוחח ולספר על הטיולים ולתת את הטיפים שלהם, באופן כללי אווירת קיבוץ או כפר ידידותי, אחד הדברים היותר שווים בטיול. מומלץ :)

יום #14: הכל ירוק, מחכים לשלכת

בקיצור: sugarbush farm, billings farm &museum, quechee state park, brookfield floating bridge
לינה: lazy lions campground

קמנו לבוקר קפוא וערפילי. הפרשי הטמפרטורות מטורפים, 7-9 מעלות בבוקר ואז השמש יוצאת וזה מגיע ל 25 מעלות וצריך להחליף את כל הבגדים...
היתרון של לישון בוולמארט הוא שאפשר לקום בבוקר ולקפוץ לשופינג קצר: כמה חולצות לילדים, נעליים לתומי, תחפושת ליויו ודונאטס לארוחת בוקר :)
עכשיו אפשר לצאת לדרך!
חוצים את הגבול לורמונט והדבר הראשון שאנחנו רואים הוא גשר מכוסה מגניב כמו בסרטים עם מפל לידו. כמו סצינה מסרט. כמובן שעצרנו להצטלם קצת ולספוג יופי.

ואז הגענו לחווה חמודה, sugarbush farm, באופן כללי הלוואות פה די מקודשת, חוואי זו דרגה אחת מתחת לגיבור על, קרוב לוודאי שבצדק.
אז בחווה המשפחתית הזו מכינים גבינות ומייפל.
טעמנו כל מיני גבינות, מיושנות מחצי שנה עד שמונה שנים, טעיםםםם, ואז גם טעמנו ולמדנו על 4 הדרגות של המייפל.
מתברר שזה תלוי במתי בעונה נאסף המייפל, הכי בהיר נאסף בהתחלה והכי כהה, מעושן ועצי בסוף העונה. השרף מצומצם פי 40 כדי להגיע לסירופ. אנחנו הכי אהבנו את דרגה 2, מתברר שרוב העולם בדעה שלנו.
הספקנו גם לראות סרט על הכנת המייפל, על שביל ההליכה ויתרנו, הברכיים שלנו עוד כואבות מהטיפוס של אתמול...

עכשיו אנחנו בדרך למוזיאון החווה בילינגס. קראתי עליו ככ הרבה המלצות, בסוף די התאכזבנו. סך הכל חווה, כבשים סוסים פרות, וקומה קטנה של מוצגי מוזיאון. עזבנו די מהר.

בדרך ליעד הבא עברנו דרך גשר מעל נקיק מקסים והיינו חייבים לעצור. יצאנו למסלול הליכה קצרצר עד לסכר מעל הנהר הזה (quechee שמו והוא עקב אחרינו מהבוקר).
יפהפה ומרשים ביותר.

ממשיכים בדרך! עכשיו לתחנת road trip קלאסית, הגשר הצף. מדובר בגשר שבמקום להיות בנוי מעל המים הוא פשוט צף מעליהם. ציפינו למשהו מתנדנד וקיבלנו גשר עץ קטן ודי יציב, אנחנו לא יכולים לעבור מעליו עם המפלצת הכבדה אז רק חנינו ליד, הסתובבנו ברגל ונהנינו מהאגם ומהיופי מסביב.

מבחינת שלכת, היא מתחילה לצוץ מידי פעם, ככל שעולים צפונה רואים יותר, אבל הירוק עדיין שולט.

נראה שהספקנו הרבה היום וזה הזמן למצוא מנוחה וחנייה ללילה. הגענו לקמפ קטן וחביב, דשא נעים וצל של עצים, עוד מוקדם וזה הזמן לטורניר טאקי משפחתי!
אחר כך לבישולי הערב, פסטה וכדורי בשר ברוטב, סלט ירקות וסלט קיסר, טעיםם :)
ולקינוח - סרט, הארי פוטר מס' 5 שהכנו מבעוד מועד, לרכל העובדה שיונתן סיים את הספר הנ"ל (שהתחיל לפני שבועיים! הילד תולעת כמו אמא שלו שכבר חיסלה שניים וחצי ספרים בטיול הזה...)