יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

יום #26: זהו, נגמר...

יום אחרון לטיול, עצב ושמחה מעורבבים יחד...
אתמול סיכמנו בערב, אני לא חשבת שכל משפחה וכל זוג יכולים לחיות ככה בצפיפות הזו במשך חודש, עם נסיעות ארוכות, מצבים קצת מלחיצים לפעמים, נדרשת התגייסות של כולם והמון סבלנות וגם הרבה יכולת לצחוק על הכל. אני חושבת שעמדנו בזה ממש יפה, ובכל זאת קצת מתגעגעת לבית שלי, לאמבטיה הגדולה שלי, לעסק שלי...

אז היום באמת שכבנו לנו להתפנק עד הצהריים כמעט, ואז נסענו לקניון הקרוב (שמתהדר בשם המשעשע mic mac mall) לשופינג קטנטן אחרון חביב.

אחרי שמיצינו את הקניון (די מהר) השלב הבא הוא לארוז ולסדר. נסענו לג'ימבורי מקסים בפרברי הליפקס, הילדים השתוללו להם ואני ארזתי את החיים שלנו בחודש האחרון לארבע מזוודות.
אם חשבתי שכמעט ולא קנינו כלום המזוודות חושבות אחרת - הן מפוצצות עד אפס מקום וחסרונו של תיק הגב השני מורגש ;)

ארוחת ביניים של מה שנשאר (תירס חם אחרון ומתוק, צ'יפס בתנור) והלדים ביקשו עוד קצת להשתולל...
אז אנחנו מסתכלים עליהם מוציאים אנרגיות (יש להם מעל 12 שעות טיסה מחר אז צריך) ונפרדים מהופש ומהאווירה.
עד הפעם הבאה!



יום #25: מריחים את הסוף

עוד מעט זה נגמר...
אנחנו כבר מתחילים לסכם ולחשוב על החזרה לשגרה, אבל יש עוד יומיים אחרונים.
היום קמנו מאוחר, המחשבה על שיט צפיה בלווייתנים עברה במוחנו אבל מתברר שזו כנראה כבר לא העונה ולנסוע בחזרה למפרץ פונדי זה לא בא בחשבון אחרי טירוף הנסיעות של אתמול. יום באיזי איט איז.
התחלנו בטיול רגלי בלוננבורג, העיירה הזו באמת יפהפיה אבל מנומנמת על גבול העיירת רפאים, העונה נגמרה ואיתה נסגרו כל החנויות ונעלמו כל האנשים. אפילו בית קפה פתוח לא ראינו. נכנסנו לסיבוב קצר במוזיאון הדיג, כמה אקווריומים וכל מיני אביזרים והסברים על ספינות דייגים, הילדים מאד נהנו מהעניין ובעיקר מסיור בספינה אמיתית.


סיבוב נוסף ליד הים בעיירות שלא ראינו אתמול, שוב, אין נפש חיה בשום מקום, הבנו את הרמז ונסענו להליפקס, היעד האחרון שלנו במסע.

בהליפקס עלינו לסיטאדל, המצודה ששימשה להגנה על העיר מפני מגוון פלישות מאיימות (הידעתם שאחרי מלחמת העצמאות של ארהב הם ניסו לפלוש לקנדה ולא הצליחו? הידעתם שקנדה היא עדיין חברה בחבר העמים הבריטי ונתונה לשליטת מלכת אנגליה?)
הסיבוב, הטיול והתצפית היו מאד משעשעים, מזג האוויר סבבה לגמרי ובלי ששמנו לב כבר אחהצ וצריך להגיע לקמפ (האחרון שלנו).

קמפ חביב, דשא, גינת שעשועים שהילדים כבר חנכו, ארוחת ערב מכל המצרכים שנשארו לנו, הכל "אחרון להפעם", קצת עצוב אבל יהיה שוב :)

מחר - מקווים שהגשם לא יחזור!



יום ראשון, 4 באוקטובר 2015

יום #24: נוסעייייים

וואו, מזמן לא קמנו לכזה יום יפה! שמים צלולים, רוח במינימום, לא מקפיא אלא רק קר נסבל, כיף כיף, רק שהיום הזה מוקדש כולו לנסיעות...
קנדה הזאת, כבר אמרתי קודם שיש בה מלא מקום, להגיע ממקום אחד לשני זה לא פשוט בכלל.

אז התחלנו צמוד לקמפ איפה שסיימנו אתמול, בהופוול, והפעם בשעת השפל. למרות שידענו למה לצפות זה עדיין היה מדהים: איפה שאתמול היו 5-6 מטרים של מי ים עכשיו יש קרקעית יבשה. ירדנו לטייל ולהסתובב על קרקעית הים (בוץ בוץ) ולראות מקרוב את תצורות הסלעים המדהימות.
למי שמתכנן להגיע לשם, אסור לוותר על לראות את שני המצבים, אחרי דיון הגענו למסקנה שהכי שווה לתכנן להגיע לשם בסוף השפל, לטייל בין הסלעים ואז לעלות למרפסת ולצפות בגאות מגיעה וממלאת את המקום.


גאות
שפל

ו קדימה, לנסיעהההה.
היום אנחנו עוברים מניו ברנזוויק לנובה סקוטיה, עניין פעוט של 3 שעות נהיגה מינימום.
אתמול החלטנו שנעשה היום מסלול לאורך החוף הדרומי של נובה סקוטיה מה שהאריך את המינימום בהרבה יותר...


שפל בנסיעה בניו ברנזוויק: איפה הים??

חוץ מעצירה קצרה בשוק איפשהו באמצע הדרך להצטיידות קצרה והפסקת צהריים נסענו ארבע וחצי שעות, עד לעיירת דייגים בשם פגי'ז קוב, שמלאה במלכודות לובסטרים ויש בה מגדלור אחד יפה שהוא אחד המצולמים ביותר בכל קנדה, ויש סיבה. הוא יושב על המון סלעים יפים עם נוף של אוקיינוס כחול עמוק, משהו משהו.


האישה החביבה בטוריסט אינפורמיישן הסבירה לי שנסיעה לאורך כל העיירות בדרך עד לאן שתכננו לישון בו, העיירה לוננבורג, תיקח כשעה וחצי. בפועל זה לקח כשעתיים וחצי, כולל עצירה בעיירה צ'סטר לצפייה בשקיעה ומעבר איטי בעיירה מהון ביי שהייתה מלאה בדחלילים יצירתיים במיוחד. לדרך הזו קוראים "שביל המגדלורים" אבל בסוף ראינו רק את זה של פגי'ז קוב :)
הגענו מותשים לקמפ בלוננבורג ואפילו על הסתובבות בעיר בערב ויתרנו. תקתקנו ארוחת ערב זריזה של טורטיות ולנוח... מחר נטייל בלוננבורג וניסע עוד הרבה.


שקיעה בצ'סטר


יום #23: ים ורוח

אחרי שכל הלילה הקראוון רעד מהרוח, קמנו ליום פחות אפור אבל קפוא כרגיל. השעה פה שונה ממה שהתרגלנו אז קמנו ויצאנו מאוחר יחסית, קשה להתארגן בזרירות כשקרררר...
קפצנו לראות את הדאון טאון והשוק של סיינט ג'ון, שניהם התגלו כדי מנומנמים בשבת בבוקר אז יצאנו לנסיעה הארוכה לעבר הפארק הלאומי פונדי
(כולם ביחד: פוווונדיייי!)


בקנדה הכל מגיע במרחקים. יש להם מקום אז אפשר לקחת את הזמן ולנסוע עוד ועוד...
כמעט שעתיים אחר כך, הגענו לשער הכניסה, ממנו יש עוד חצי שעה נסיעה בתוך הפארק למסלול הראשון שלנו אל מפלי דיקסון.
מתלבשים היטב, חולצה סווצ'ר מעיל כובע צעיף כפפות, ויוצאים לדרך.
הסביבה פה מאד שונה ממה שראינו בארהב, הכל ירוק וחשוך ומלא טחב ושרכים, המפלים יפים והדרך מלאת פטריות. בימים האחרונים התחלנו לראות פטריות בכל מקום...


מטפסים את כל הדרך חזרה ונוסעים עוד חצי שעה פנימה לעוד מסלול קצרצר אל חוף הים, אבל הרוח מבריחה אותנו מהר בחזרה וקדימה ליעד הבא.


כל הדרך ל Hopewell מטפטף לנו גשם עדין וקשתות מופיעות מכל מקום. זה מדהים, לא חושבת שאי פעם ראינו כאל קשתות רחבות ו ברורות, ממש עם כל הצבעים בפנים ורואים את ההתחלה והסוף... יפהפה.

לסלעים של הופוול הגענו ממש ברגע האחרון לפני שסוגרים. הקטע של מפרץ פונדי הוא הגאות והשפל המטורפים שלו וכאן אפשר לראות תצורות סלעים מעניינות שהמים שחקו, הגענו היום בשיא הגאות ומקווה מחר בבוקר לראות את השפל.
בגלל שהגענו כשהכל נסגר גם לא גבו תשלום על הכניסה וגם לא היה שאול לתצפית אז צעדנו במסלול השלישי להיום עד לסלעים שמסביבם ים חום סגלגל ומוזר. יונתן הסביר לתומי כל הדרך חזרה איך בדיוק נעצרו הסלעים הללו.
הילדים האלה חברים כל כך טובים, מסורים זה לזה, ברור שיש רגעי משבר ושהם גם רבים הרבה בעזה סיר לחץ צפוף אבל עדיין תענוג לראות אותם יחד.


זהו, התעייפנו. במקור עוד שקחנו לצמצם מרחקים ליעד הבא אבל היציאה המאוחרת, הקור וכמות הנהיגה היום הובילו אותנו לקמפ הצמוד לחניית לילה כמה שיותר קרוב לביתו המקלחות, מקלחות רותחות לכולם, ארוחה זריזה של תירס מתוק ותפוחי אדמה בתנור ועכשיו נחיםםםם!

לילה טוב :)


יום שבת, 3 באוקטובר 2015

יום #22: חוצים את הגבול

לאור העובדה שנראה היה טיפה פחות אפרורי וקפוא, התחלנו את הבוקר האחרון שלנו בארה"ב בטיול קצר בחלק הפחות מתוייר, הדרום מזרחי של אכדיה, בשביל שקוראים לו וונדרלנד ומוביל דרך יער עמוס בעצים יפים ופטריות מוזרות לחוף ים סלעי ומקסים. ישבנו על הסלעים ובהינו בגלים, הילדים חיפשו סלעים מעניינים, ו קדימה לדרך.
דרך ארוכה לפנינו, ממיין לניו ברנזוויק, הנהיגה הכי ארוכה שעשינו עד היום, מעל 3 שעות פלוס שעה שמפסידים באמצע לשינוי השעון במעבר הגבול.

בדרך הייתה השלכת הכי יפה שראינו עד היום, צבעים של אדום כהה וכתום זוהר, מדהים. חבל שזה כביש ישר ומהיר ואין איפה לעצור...


מעבר הגבול בחזרה כל כך שונה מהאמריקאיים ההיסטריים: עוצרים ליד השוטר, שואל אם יש לנו סמים או אלכוהול באוטו ולכן נוסעים, עונים לו וביי. אפילו לא ביקש לראות את הילדים שבו מאחורה.

אנחנו רוקנו את המקרר כי חששנו אז עכשיו צריך שוב לעבור בזריזות בסופר, קנייה קצרה ובסיסית כי אלה ימים אחרונים.

הגענו לסיינט ג'ון, עיר יפה מרחוק אבל יש כזו רוח מטורפת בחוץ שאי אפשר לטייל.
ניסינו לעשות גיחה ל reversing falls, מין תופעת טבע שנגרמת בגלל הגאות שיש פה שבה המים זורמים במעלה הנהר, אבל הטעו אותנו בשעה ככה שראינו סתם נהר.

בכניסה לקמפ - שלוש איילות מסתכלות עלינו וחוצות מולינו את הכביש. סוף סוף!


כל השלטים גם באנגלית וגם בצרפתית פה


יום #21: אכדיה

אחרי שאתמול השטפונות עצרו אותנו בדרך, היום הגענו סוף סוף לפארק הלאומי אכדיה!
זה אחד הפארקים הכי מתויירים בארהב, מה שאומר כמות אנשים שלא ראינו מאז ניאגרה:
מגרשי חניה מלאים, תורים בכניסה, חצי שעה המתנה במסעדה היחידה בפארק...

הגענו ביום אפור וקפוא כשהריינג'ר סיפר שיש מעלינו סופה טרופית מאיימת (באפליקציית מזג האוויר מספרים שיש הוריקן גדול בבהמס שתיכף יגיע לכאן, מזל שאנחנו כבר לא נהיה פה) ככה שלא רואים כלום מהר קאדילק ורוב השבילים רטובים וחלקלקים.
אז בילינו את היום בסיבוב לאורך החוף כולל גיחות זריזות מחוץ לקראוון לקור ולרוח שבחוץ
(תושבי מיין לא מתרגשים ומסתובבים במכנסיים קצרים כשאנחנו עם שלוש שכבות, מעיל, כובע וכפפות)
ראינו את הים האפור ואת הסלעים האדומים, האיים היפהפיים הקרובים, את בר הרבור שנראית עיירה תיירותית חביבה אבל הקור מנע מאיתנו לחזור אליה אחהצ,
ובסוף סיימנו במסעדה שבג'ורדן פונד, כי אמרו לנו שאנחנו חייבים לאכול שם פופאוברז, שזו מין הכלאה בין סופגניה, מאפין ופחזנית.
חיכינו חצי שעה שכללה גיחה לאגם וריצה חזרה לאח להתחמם,
וניסינו סאנדיי של פופאובר ובלוברי קריספ שזה כמו פאי עוכמניות בלי הבצק מלמעלה שהיה טעים ומושחת.
כמובן לא לשכוח שוקו חם בכזה יום!
המלצר היה מתנשא וזה היה משעשע ("הו, אתם השולחן הכיפי שמזמין רק קינוחים!")...

וזהו, היום נגמר די מהר ואיתו הזמן שלנו במיין ובכלל בארצות הברית. מחר חוצים לימים אחרונים בקנדה וחזרה הביתה!

מיין, היית אפרורית ומעצבנת, תלמדי בבקשה מניו המפשייר וורמונט. תודה.



יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

יום #20: סערה טרופית

היום זה די קצר :) הגשם ירד כל הלילה והבוקר בלי הפסקה.
אחרי תהיות ובדיקות ומגוון התראות על הצפות החלטנו לוותר על כל האטרקציות היום, מן הסתם, אבל כן להתקדם צפונה ואולי להגיע עד אכדיה כדי להתחיל את הטיול שם מחר בבוקר, כשיתבהר.

נסענו לנו בזהירות ובגשם שוטף על כביש 1, דרך נופים וערים שבטח יהיו הרבה יותר מעניינים ביום אחר (ראויות לציון: העיירות רוקלנד וקמדן)
ועצרנו להפסקת צהריים בדיינר שקיים כבר 80 שנה Moody's diner עם מלצריות קצת אנטיפתיות אבל אני זכיתי ללובסטר רול שככ רציתי לטעום ואופיר זכה לפאי הלימון מרנג הגבוה בעולם ;)

אחרי ההפסקה נראה היה שמתבהר קצת ואופטימיים יצאנו לדרך, רק כדי לעמוד שעה בפקק בגלל מתחת-לגשר מוצף. עברנו את האגמון בזהירות ואחרי עשר דקות - עוד פקק, עוד הצפה...

כאן כבר התייאשנו, מזל שכמה דקות לפני עברנו ליד קמפ, עשינו פרסה, עצרנו בקמפ ומחר נתחיל מחדש כשהכל יהיה יבש יותר!


יום #19: מזג האוויר משתגע

בקיצור: Cumberland county fair, Maine wildlife park
לינה: blueberry pond campground

קימה מאוחרת לבוקר אפרורי והתפנקות בבית בייגלים עם קפה וכריכים.
מזג האוויר קצת משוגע, אני מקבלת כל הזמן התראות מאפליקציית מזג האוויר על סכנת הצפה, השמיים אפורים אבל חם מאד. איכשהו מתחיל לטפטף רק בשניה שאנחנו נכנסים לקראוון בכל פעם אז בכל זאת הצלחנו ליהנות.

מתחילים ביריד החקלאי של מחוז קאמברלנד, כשנכנסנו נראה קצת משמים אבל אז הגענו לאיזור המכונות וראינו כל מיני פתרונות עתיקים לעבודות החווה כמו משקל בצורת נדנדה או מכונה להוצאת הגרעינים מקלח תירס (כולל הסברים מאיש חביב)
וגם הדגמה של ניסור עץ, במיין יש קטע מאד רציני עם עצים, יש מלא מנסרות בכל מקום ומשאיות מלאות בולי עץ.
כמובן שהיו גם כל מיני חיות חווה, תחרויות בסגנון "שמיכת הולכים הכי יפה" או "החמוצים הכי טובים" ולונה פארק קטן עם מתקנים שנועדו בעיקר לגרום לך להקיא כדי שיהיה לך עוד מקום בבטן לעוד דברים מטוגנים.


מיצינו, חזרנו למפלצת - גשם שוטף לשלוש דקות ואז שמש. הזוי.
אז החלטנו לעבור לביקור זריז במרכז חיות הבר של מיין, מעין גן חיות קטן.
חצי מהחיות לא היו בעניין של להראות את עצמן לציבור, אבל כן ראינו בין השאר דביבון לבקן ושמנמן,
מוס (מהצד כי הוא סנוב), דובים ומגוון דורסים.


זהו, מיצינו את היום האפרורי הזה, כמובן ששניה אחרי שיצאנו לדרך לכיוון הקמפ התחיל גשם שאיתגר אותנו כל הדרך אבל היה מספיק חביב להפסיק כדי שנוכל לחבר את הקראוון לכל הצינורות וללכת לעשות כביסה.

מחר לפי כל התחזיות צפוי יום גשם די רציני, אין לי מושג מה נעשה עם עצמנו, כנראה שנבלה בעיקר בנהיגה ובלקוות שביום חמישי כבר יתבהר :)


יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

יום #18: ציוויליזציה היר ווי קאם

בקיצור: settlers green outlet village, portland
לינה: וולמארט

אחרי הטירוף של אתמול בלילה, שכלל מדורה, תפוחי אדמה של מדורה, ירח אדום, מלאאא כוכבים וקיפאון חלקי של הגפיים,
היום קמנו ממש מאוחר (8:20) ויצאנו מהקמפ רק לקראת 10:00. מותר גם לנו לאחר לפעמים ובכל מקרה מתוכנן יום באיזי...

נסיעה קצרצרה ואנחנו באאוטלט של נורת' קונוויי שבנוי כמו כפר אז מאד נחמד להסתובב בו ומזג האוויר חמים ומושלם.
אחרי כמה שעות יצאנו עם שלל שכלל בעיקר בגדים לילדים ועוד כמה ספיחים. ההיצע בענייני בגדים בשבילנו היה די מאכזב, גם מה שהיה ממש לא היה במחירי אאוטלט ככה שבסופו של דבר הכי נהננו בחנות מוצרי המטבח בה קנינו מלא דברים קטנים וחמודים.


אחרי עצירה קצרה בדוכן חווה לצורך הצטיידות בתירס מתוק לפני שעוזבים את ניו המפשייר (ובבקבוק חלב וינטאג' מזכוכית שעכשיו אני תוהה איך יעבור בשלום את הטיסה לארץ),
יצאנו לנסיעה ארוכה לפורטלנד, מיין.

מיין קצת מאכזבת בענייני נופים, בעיקר אחרי ניו המפשייר המדהימה. הכל נראה די עצוב ומוזנח, אולי בגלל שעברנו בעיירות שכוחות אל, אולי בגלל העננים האפורים שהתחילו להגיע אלינו, בכל מקרה פחות מרשים, לפחות בינתיים, אבל רק התחלנו ועוד לא ספגנו את קו החוף שאמור להיות השוס הגדול.

בפורטלנד שיעורי הבית שלי הובילו לחניון חינמי בפאתי הדאון טאון, רק מה - אין ממנו תחבורה ציבורית. אז צעדנו כרבע שעה עד שהגענו לשכונת old port היפה, כולה בנייני לבני אדומות, אבל קצת רדומה בשביל השכונה הכי מגניבה בפורטלנד, אולי בגלל שהגענו בדיוק בזמן בין היציאה מהעבודה ליציאות הערב.
ניסינו גם להסתובב ליד הים אבל ריח הדגים הבריח אותנו.

בינתיים, העננים האפורים התחילו להצטבר מעלינו והבנו שכדאי להתארגן לקראת גשם. את המחסה מצאנו ב pat's pizza, עם שתי פיצות נטולות רוטב עגבניות אבל ממש ממש טעימות (מי חשב שתרד ילך טוב על פיצה).
את הדרך חזרה לקראוון כבר עשינו במונית :)

נסיעה זריזה כי כבר חושך בחוץ, ומצאנו חניית לילה בוולמארט בעיירה בשם falmouth.

מחר מאיימים שירד גשם, נקווה שלא יותר מידי!



יום ראשון, 27 בספטמבר 2015

יום #17: מערות ומגלשות

בקיצור: Polly's pancake parlor, lost river gorge, attitash Alpine resort

לינה: green meadow camping area

אני מאוהבת בניו המפשייר. היערות, הנחלים בכל פינה, השקט, הכל עושה לי את זה מאד.
לילה ובוקר קפואים כולל אזהרת קרח, אבל היום אנחנו קמים בזריזות כי יש לנו משימה: להגיע תוך שעה לבית הפנקייק של פולי, כי אחרי שהתקשרתי היא אמרה שיתפנה מקום בשבילנו תוך כשעה.
מדובר במקום אגדי אצל תיירים ומקומיים כאחד עם פנקייקים אווריריים ומלצרים לבושים בצורה הזויה. דגמנו פנקייק עם מגוון תוספות, וופל מקמח שיבולת שועל, פרנץ' טוסט וגם אגז בנדיקט בגרסה הפלורנטינית, הכל טעים ושווה. דרך מצויינת לפתוח יום מהסרטים!


קדימה למסלול היומי! היה קצת קשה לעשות עבודת תחקיר נטולי אינטרנט אבל בסוף איכשהו החלטנו: לוותר על ה flume למרות שהוא אמור להיות מקסים וללכת על האטרקציה שתקסום יותר לילדים: המערות במסלול של ה lost river.
החלטה מצויינת, הילדים עפו על העניין ו מאד נהנו לזחול ולחקור כל מערה ומערה, ציון לשבח לאופיר שעבר איתם את רוב המערות כולל זחילת גחון במקומות צרים במיוחד :)
המסלול מקסים, מלא מים, סלעים יפים ועצים שמראים סימני שלכת מתקדמים. זה גם המסלול הכי עמוס שהיינו בו (אנחנו מחוץ לעונה אז עדיין לא צפוף), סהכ יום ראשון בבוקר, מזג אוויר מדהים, הגיוני.


עכשיו יש לנו נסיעה ארוכה וחווייתית על כביש 112, דרך קנקמגוס. זו אחת הדרכים שיותר מומלצות בכל מקום אפשרי ובצדק - נופים של יערות, הרים וכמובן עצים בכל הצבעים, והאטרקציה המקומית - שיירות של אופנוענים מגניבים. חיפשנו מוס כי טענו שיש מלא אבל אין לנו מזל בקטע הזה. המוס לא רוצה להיות נחמד אלינו. סנוב.


בסוף הדרך הזו הגענו לאיזור נורת' קונוויי, שמעבר לשופינג (זה יגיע מחר) הוא גם מלא באתרי סקי שווים. עכשיו אין סקי, אבל אטיטאש שהוא בחורף אתר סקי מתפקד כרגע כאיזור ספורט אתגרי עם כל מיני פינות שוות.
אז עלינו על רכבת הרים - ליטרלי, עלינו עם עקרונית על ההר ואז ירדנו ממנו במהירות עם כל מיני סיבובים ונפילות מהירות,
וגם על המגלשות האלפיניות שזה מאד דומה רק שאת הדרך למעלה עושים ברכבת סקי ואת הדרך למטה במעין מזחלת, פחות מהירה מהרכבת הרים,
ובסוף אופיר ויונתן גם קפצו על כרית ענקית, מין חוויה מוזרה שכזו.
היינו נשארים עוד ועוברים הכל שוב ושוב אבל המקום נסגר לנו מהר מידי...


ועכשיו לקמפ ה(ממש) קרוב, שטרחתי לברר שהוא לא מוצל לחלוטין, כי הערב יש ליקוי ירח והתמזל מזלנו להיות באיזור בעולם שבו רואים אותו הכי טוב אז מתוכנן קומזיץ אל תוך הלילה עם מלא בשר ומלא עצים במדורה כדי שלא נקפא וירח אחד אדום.