לאור העובדה שנראה היה טיפה פחות אפרורי וקפוא, התחלנו את הבוקר האחרון שלנו בארה"ב בטיול קצר בחלק הפחות מתוייר, הדרום מזרחי של אכדיה, בשביל שקוראים לו וונדרלנד ומוביל דרך יער עמוס בעצים יפים ופטריות מוזרות לחוף ים סלעי ומקסים. ישבנו על הסלעים ובהינו בגלים, הילדים חיפשו סלעים מעניינים, ו קדימה לדרך.
דרך ארוכה לפנינו, ממיין לניו ברנזוויק, הנהיגה הכי ארוכה שעשינו עד היום, מעל 3 שעות פלוס שעה שמפסידים באמצע לשינוי השעון במעבר הגבול.
בדרך הייתה השלכת הכי יפה שראינו עד היום, צבעים של אדום כהה וכתום זוהר, מדהים. חבל שזה כביש ישר ומהיר ואין איפה לעצור...
מעבר הגבול בחזרה כל כך שונה מהאמריקאיים ההיסטריים: עוצרים ליד השוטר, שואל אם יש לנו סמים או אלכוהול באוטו ולכן נוסעים, עונים לו וביי. אפילו לא ביקש לראות את הילדים שבו מאחורה.
אנחנו רוקנו את המקרר כי חששנו אז עכשיו צריך שוב לעבור בזריזות בסופר, קנייה קצרה ובסיסית כי אלה ימים אחרונים.
הגענו לסיינט ג'ון, עיר יפה מרחוק אבל יש כזו רוח מטורפת בחוץ שאי אפשר לטייל.
ניסינו לעשות גיחה ל reversing falls, מין תופעת טבע שנגרמת בגלל הגאות שיש פה שבה המים זורמים במעלה הנהר, אבל הטעו אותנו בשעה ככה שראינו סתם נהר.
בכניסה לקמפ - שלוש איילות מסתכלות עלינו וחוצות מולינו את הכביש. סוף סוף!
 |
| כל השלטים גם באנגלית וגם בצרפתית פה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה