אחרי שאתמול השטפונות עצרו אותנו בדרך, היום הגענו סוף סוף לפארק הלאומי אכדיה!
זה אחד הפארקים הכי מתויירים בארהב, מה שאומר כמות אנשים שלא ראינו מאז ניאגרה:
מגרשי חניה מלאים, תורים בכניסה, חצי שעה המתנה במסעדה היחידה בפארק...
הגענו ביום אפור וקפוא כשהריינג'ר סיפר שיש מעלינו סופה טרופית מאיימת (באפליקציית מזג האוויר מספרים שיש הוריקן גדול בבהמס שתיכף יגיע לכאן, מזל שאנחנו כבר לא נהיה פה) ככה שלא רואים כלום מהר קאדילק ורוב השבילים רטובים וחלקלקים.
אז בילינו את היום בסיבוב לאורך החוף כולל גיחות זריזות מחוץ לקראוון לקור ולרוח שבחוץ
(תושבי מיין לא מתרגשים ומסתובבים במכנסיים קצרים כשאנחנו עם שלוש שכבות, מעיל, כובע וכפפות)
ראינו את הים האפור ואת הסלעים האדומים, האיים היפהפיים הקרובים, את בר הרבור שנראית עיירה תיירותית חביבה אבל הקור מנע מאיתנו לחזור אליה אחהצ,
ובסוף סיימנו במסעדה שבג'ורדן פונד, כי אמרו לנו שאנחנו חייבים לאכול שם פופאוברז, שזו מין הכלאה בין סופגניה, מאפין ופחזנית.
חיכינו חצי שעה שכללה גיחה לאגם וריצה חזרה לאח להתחמם,
וניסינו סאנדיי של פופאובר ובלוברי קריספ שזה כמו פאי עוכמניות בלי הבצק מלמעלה שהיה טעים ומושחת.
כמובן לא לשכוח שוקו חם בכזה יום!
המלצר היה מתנשא וזה היה משעשע ("הו, אתם השולחן הכיפי שמזמין רק קינוחים!")...
וזהו, היום נגמר די מהר ואיתו הזמן שלנו במיין ובכלל בארצות הברית. מחר חוצים לימים אחרונים בקנדה וחזרה הביתה!
מיין, היית אפרורית ומעצבנת, תלמדי בבקשה מניו המפשייר וורמונט. תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה